יש לי הרגל מגונה שאני נושאת איתי מאז שנות הנעורים. כל בוקר אני מודדת את עצמי על המשקל הביתי ומול המראה בתקווה לאשש את הטענה ששעות השינה בלילה הן למעשה פעילות גופנית נמרצת שלא דורשות מאמץ אימתני על הטרייד מיל, ומגלה שוב ושוב שלא השלתי ולו גרם אחד. היו שנים שהעפתי את המשקל מהבית בנסיון להיפטר מההרגל הנורא הזה, אלא שאז מצאתי דרך לעקוב אחר ההתפתחות שלי לרוחב דרך חלונות ראווה בטכניקות שלא היו מביישות בלש פרטי, מקווה לגלות את ההשתקפות שלי צרה בכמה מילימטרים. לא מצליחה לשחרר את עצמי מהדפוס הנורא הזה, ובכל הזדמנות שקורה לפני משקל אדם אני שוקלת אותיבתקווה לנס, שהכמה קילוגרמים המיותרים יבינו שהם לא רצויים ויעלמו מעצמם. במסגרת ההרגלים שקשה לי להיפטר מהם אני עדיין סופרת בק"ג ולו בשל העובדה שבק"ג המספר הוא זוגי ולא תלת ספרתי, לשמחתי. בשנה האחרונה חזר המשקל לפאר את חדר האמבטיה בנוכחתו מתוקף בנות הנעורים של הדור החדש, שהרגלים מגונים עברו אליהן כנראה בדי.אן.איי. עם עוד כמה תכונות. בין כל תחומי החיים המשקל הביתי הוא המקום היחידי בו אני מייחלת להיות בהפסדים, כל יתר התחומים היותר והפחות חשובים מאיצים בי להיות תמיד בצד המרויח.
אם אצא רגע מעצמי ומהשאלוו-אישיו של המשקל (דיאטות אפטר-אול ראויות לטור משל עצמן בהתחשב במקום שהן תופסות לנו בחיים) ניתן לקבוע שבסה"כ אנחנו די אוהבים למדוד את עצמנו! לבד מהשקילה הסזיפית הזו כל בוקר, אני מנצלת שלוש הזדמנויות בשנה לשקול את עצמי ברובד אחר. שלוש נקודות זמן; ראש השנה העברי, יום ההולדת וראש השנה האזרחית, זו העומדת בפתח. באחת מתוך השלוש הללו אני מכינה לי רשימת מטרות לשנה החדשה (בראש השנה היהודי) ובשתיים הנוספות אני בוחנת כמה אני קרובה או רחוקה מהיעדים שהצבתי לעצמי. שלוש נקודות זמן הן שלוש נקודות למחשבה; מה למדתי על עצמי בשנה האחרונה, מה הרווחתי, מה הפסדתי...משקיפה על עצמי מתוך השתדלות לראות את הפנים המחייכות של החיים והקפדה על סימון ההצלחות. יעדים ומטרות שלא הושגו עוברים הלאה לנקודת הזמן הבאה. כאחת ששנים הרכיבה משקפיים של אתמול במקום של עכשיו זה כשלעצמו לא דבר קל לי לעשות, אבל הגיל מביא איתו פכחונות שמהם למדתי לעמוד מול המראה של עצמי בזוית מחמיאה יותר, כזו הנעימה לעין. לקבל את כל ה"דפקטים" שלי כחלק ממה שהופך אותי למי שאני. מאבקים ומלחמות הם לא פעם בדיוק מה שנחוץ לנו בכדי להתחזק לפרוס כנפיים וולעוף. הקושי מחשל מכיוון שבחכמה ובאומץ הנדרשים מאיתנו להתגבר עליו, אנחנו נפתחים עוד קצת כלפי עצמנו. כל נקודת זמן היא הזדמנות לעשות "פיילינג" פנימי למחשבות השבורות, לתחושות אשמה, לרגשות שליליים, לקשיים, לכשלונות, לפחדים ולהתבונן מקרוב על כל מה שהשגתי. נכון, לא תמיד שנה או חלקים ממנה הם טווח זמן מספיק לבחינת המטרות - כבר עברה שנה? לא הספקנו כלום. אלא שבפרקטיקה של המיומנות הזו להתעקש לראות טוב ולגלות התקדמות גם כשרע, הפכתי את המיומנות להרגל. ככה זה בדר"כ. מתכון להצלחה. כמו במטבח, גם כאן ככל שהמשכתי לבשל/להכין את אותה מנה מיומנותי השתפרה. איפה שקשה לראות את הטוב אני מרחיבה את טווח הזמן לחמש או עשר שנים, אז כל ההצלחות ששקעו בתודעת השנים באים ומציפים לי את הזכרון. זה כמו להיכנס למרקט בעבור לחם וחלב ולצאת עם עגלה עמוסה כל טוב. (האוכל לא עוזב אותי גם כשאני חושבת - מזון למחשבה).
עשור שלם נסגר עכשיו. לא סתם עשור העשור הראשון של המילניום החדש. זה טווח זמן מספיק לבחון מקרוב מה הספקתי. לא אלאה אתכם הקוראים בכל מה שעבר עליי בעשור האחרון, אבל הספקתי. הרבה! ואני בטוחה שגם אתם. חלק נרחב בחלומות שלי הגשמתי, חלק לא מבוטל במטרות שלי כבשתי וכן יש גם כמה מלחמות קטנות אבודות מראש שהן מזון השטן, הוא כבר ישבור את הראש שלו לבד באיך לשמור על הגיזרה.
שנה חדשה מתרגשת בפתח וריח ההזדמנויות והקסם שהיא נושאת בחובה מכניסים אותנו לשבוע חדש, לעשור חדש של אפשרויות. הריח כבר ממש באויר, השנה החולפת, שאך לא מזמן, היתה בעצמה הזדמנות עם ריח שעמדה באויר, אוספת ברגעים אלה ממש את שובלה הארוך ומקפלת את עצמה. היא עוד תחזור באי אילו הזדמנויות, כזכרון, כתמונה, כגעגוע ,ככאב, אבל רק כנקודת זמן למה שהיה. הטעויות הופנמו, או שלא (תלוי במי מדובר). טעויות שנצרבו בנו יזכירו לנו מן הסתם לא לחזור עליהן. חלק מהטעויות יחזרו ב"ורסיה" נוספת/אחרת כדי לבדוק כמה הפנמנו את השיעור מהשנה החולפת. כל שנה חדשה היא הזדמנות לשינוי. הזדמנות לטעות. לטעום. לחוות. זה הזמן והמקום ללמוד על עצמנו כהורים, כילדים, כבני אדם, כאנשי מקצוע. שנצמח, שנאהב, שנכאב, שנרגיש, שנלמד, שנדע, שנאמר, שנשיר. שנה שנפסיק לעשות "לייקים" ונתחיל לכתוב ולומר באמת מה אנחנו חושבים ומרגישים. שנה של צמיחה והתרחשות. שנה של למידה. שנה של לידה. שנה של הרבה טוב וקצת רע. שתכלה שנה וקללותיה ותחל שנה וברכותיה. שתבוא עלינו שנה של פקיחת עיניים וזקיפות קומה. שנה של יקיצה ורפואת הגוף והנפש. שנה של כח ואמונה. שנה של בינה להבחין בין יום ולילה. בין רע לנורא. בין צריכה לרוצה.באופן כללי אני לא שייכת לזן החוגגים מעדיפה את קירות הבית כהגנה גם בזמן חגיגות ואת כוס התה שלי בין הספרים הישנים. בזמן האחרון מאז גיליתי את שולחנות ההולד'ם בפייסבוק, יש שאני מעבירה זמן פנוי גם שם, מרוויחה ומפסידה כסף וירטואלי, בתקווה שההפסדים שלי בשולחנות הפוקר יקזזו לי הפסדים בחיים. שנה טובה שתהיה לכולנו. של ברכה ואמת גדולה. וגם...מזל טוב אחד גדול מכל הלב לילדת הסנדביץ' שלי (עוד פעם אוכל?) שחוגגת שישה עשר חורפים ביום הראשון של השנה האזרחית.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה