כמו העץ גם אני צריכה אותה בכדי לצמוח ולהתפתח אז יצאתי לכתוב בשמש. כך, בחומה ובאורה היא מחממת ומאירה את כל בלילת המילים המתבשלת לי בראש. זה אמנם מתחיל להיות נדוש המוטיב הזה של תבשילים בין המילים אבל כך אני מזינה גם את נפשי שלי. בתקווה גם את זאת שלכם.
- כחלק ממסע השורשים שלי בחרתי השנה באופן מודע לחלוטין לחדול מלצבוע את השיער, ולתת לשורשים להכות ולגעת גם בבחוץ שלי. כך, אני מקווה ליצור שוויון בין הפנים ובין החוץ. אחרי למעלה מעשרים שנה החלטתי להסיר מעלי את עול השעבוד למספרות וצבע, ולהתמסר לטבע במלוא הדרו לפאר את צמרתי. יש משהו משעשע בניסוי הזה שלקחתי על עצמי - אני אומרת ניסוי, כיוון שהצהרתי שלא אהסס לצבוע שוב והיה אם לא תמצא חן בעיני התוצאה - ולמה משעשע כיוון שבמהלך כל השנה הזו אני עוקבת אחר ההתפתחות שלי, תרתי משמע, ולומדת עוד דברים עליי, על החיים ומה שביניהם. מחשיפת השורשים שלי אני לומדת להכיר את עצמי מחדש ולהזכיר לעצמי מי הייתי לפני שנהייתי אני. בנוסף יש עוד כמה דברים שגיליתי; למשל שכשאני רוצה אני יכולה להפתר מהרגלים ישנים וכשאני באמת באמת רוצה אני גם מסוגלת להסיר מעליי שכבות ולא רק של צבע. עוברת לניוטרל, חוזרת לשורשים ומתחברת לטבע. מתחברת לטבע וחוזרת אל עצמי.
- כחלק ממסע השורשים שלי בחרתי השנה באופן מודע לחלוטין לחדול מלצבוע את השיער, ולתת לשורשים להכות ולגעת גם בבחוץ שלי. כך, אני מקווה ליצור שוויון בין הפנים ובין החוץ. אחרי למעלה מעשרים שנה החלטתי להסיר מעלי את עול השעבוד למספרות וצבע, ולהתמסר לטבע במלוא הדרו לפאר את צמרתי. יש משהו משעשע בניסוי הזה שלקחתי על עצמי - אני אומרת ניסוי, כיוון שהצהרתי שלא אהסס לצבוע שוב והיה אם לא תמצא חן בעיני התוצאה - ולמה משעשע כיוון שבמהלך כל השנה הזו אני עוקבת אחר ההתפתחות שלי, תרתי משמע, ולומדת עוד דברים עליי, על החיים ומה שביניהם. מחשיפת השורשים שלי אני לומדת להכיר את עצמי מחדש ולהזכיר לעצמי מי הייתי לפני שנהייתי אני. בנוסף יש עוד כמה דברים שגיליתי; למשל שכשאני רוצה אני יכולה להפתר מהרגלים ישנים וכשאני באמת באמת רוצה אני גם מסוגלת להסיר מעליי שכבות ולא רק של צבע. עוברת לניוטרל, חוזרת לשורשים ומתחברת לטבע. מתחברת לטבע וחוזרת אל עצמי.
כשנה אחרי שהגעתי למקום הזה הרגשתי כאילו נשמטה לי הקרקע מתחת לרגליים. כאילו ועקרתי את עצמי מהאדמה הטובה שהזינה אותי כל הימים ולא עוד. סברתי שעל מנת להחזיר לעצמי במה חלק מתחושת הבטחון, עליי לנטוע רגליי בקרקע מוצקה. ללדת אותי מחדש, אלא שהפעם אני גם האמא של עצמי במובן של זו המולידה אותי. לא קל להכות שורשים בארץ חדשה. זה אומר בעצם שאתה גם העץ וגם השדה. גם העץ וגם הנוטע. אתה גם העץ וגם זה שאמור להשקות ולטפח את עצמך. לא זאת בלבד, אלא שיש ועצים קטנים תלויים בך וביכולת שלך לספק להם צל הגנה ומזון לנשמה, ואיך כל זה אפשרי כשרק אתמול היית העץ הכי קטן בגינה... ידרשו לי שנים וזמן להבין את ההבדל בין עקור לחשוף, אבל בסוף אגלה שלמעשה לא עקרתי את השורשים שלי רק חשפתי אותם. אולי אין לי את הצל וההגנה אבל יש לי גזע ושורש נטוע עמוק באדמה. אם לחזור רגע ללידה מחדש הרי מה שחסר לי זו רחם שתכיל אותי בתוכה, אז נסגרתי בתוך עצמי כמו גולם ושם בפנים הבנתי מאיפה אני באה, כשיצאתי אל האור גם ראיתי לאן אני הולכת. אמנם קודם הייתי תלוייה בצילם של ההורים והאחים הגדולים שלי אלא שעכשיו אני כל כולי בעצמי. בכוחות משותפים עם העץ שלידי, שהוא כמו כולם ביחד ואף לא אחד מהם, בדרך אל עצמי. פעם הוא מחזק אותי ופעם אני משקה אותו. לפני כן את האישור לקיומי שאבתי ממעיינות המים של השדה המשפחתי הקרוב ואת הצל קריתי מהענפים הרחבים והגדולים שלהם (שנים הסתובבתי זקופה גאה ואיתנה, כשהיו שואלים אותי מי אני ומה שמי הייתי עונה מי ההורים שלי ומה האחים שלי עושים) עכשיו יש לי את ההזדמנות סוף סוף להיות גם קצת בזכות עצמי כשאותם שהשארתי מאחור- הם הרוח הנושבת בגבי. הסרתי קליפה וחשפתי פרי - אותי, ואני לא כל כך קטנה כמו שחשבתי שאני, אפילו גרעיו יש בי.
לא מזמן התבוננתי ארוכות בעצים המפארים את הרחובות ונדהמתי מהעוצמה של הגזע. החוזק שהוא משדר והשורשים שחלקם בולטים מהקרקע עשו לי לחשוב לרגע כמה זמן הוא קיים. נטוע בקרקע. רואה וחווה דברים שאיש מאיתנו לא יודע עליהם. האם העיניים שלו הם כדי לראות את העולם מסביב, האם העלים הירוקים בצמרותיו רואים את השורשים ויודעים על קיומם. האם הענפים המסועפים מודעים לעובדה שהם כמו שהם בזכות מי שמשקה ומטפח את שורשיהם. אני חייבת להודות שתוך כדי התבוננות מצאתי שאני רואה עצים וחושבת על עצמי, על השורשים שלי. על כל מה שעברתי בחיים ואיש לא יודע, לא כי יש סודות, אלא שיש ולא הכל אפשר לתאר במילים. על כל מה שקרה בדרכי ועיצב אותי להיות מי שאני כמו שאני היום. תהיתי אם אני מודה מספיק לקיומם של אלה שטרחו להשקות ולהרוות את צמאוני בחכמה תבונה סבלנות ודעת. לאותם שבזכותם אני מי שאני. נכון, לפעמים רוחות עזות טלטלו אותי. לפעמים ניערו אותי לפעמים חרטו בי לפעמים שרפו אותי ולפעמים גזמו ממני ענפים סוררים ובכל זאת אני עומדת איתן בזכות כל אותם תנאים .
עוד תהיתי אם צמרתו של העץ מודעת לשורשים המסתעפים עמוק באדמה, עד לאן הם מגיעים. אם השורשים הנטועים עמוק בתוך האדמה יודעים כמה ירוק וגבוה העץ העומד איתן בזכותם. כמה בטחון משדר העץ בזקיפותו. מי יכול להזיז אותו ממקומו. לפעמים נדמה לי שכל הבטחון העצמי הלוקה בחסר אצל בני האדם ניתן לעצים. יש להם סבלנות ואורך רוח לצמוח וללבלב בעיתם. אם מתרגשת עליהם סופה הם לא מתביישים להוריד קצת את הראש. הם כל כך בטוחים בקיומם שהם לא מנסים להוכיח דבר מדבר, הם פשוט כאן. לא ממהרים. יש להם את כל הזמן שבעולם להיות מי שהם. אינם עסוקים במחול שדים מטורף להראות לעץ שלצידם מי יותר חזק, מי יותר יציב ומי מגיע ראשון לגעת בשמיים. לפעמים נדמה שלו רק יכלו לדבר העצים והטבע הסובב אותנו היו מן הסתם אומרים לנו - לאט לכם. מאירים את עיננו לראות את כל היופי מסביב. את היופי בצמיחה ובהתפתחות האיטית. את הקסם שיש בזמן הנותן בנו אותותיו.
כי האדם עץ השדה אומרת התורה, וטו בשבט העומד בפתח הוא חג האילנות. אם אנחנו בעצמנו אילן הרי לכם עוד הזדמנות לחגוג יומולדת. נערו עצמכם, וזכרו שהשורשים שלכם גם אם אינם ניבטים אליכם מהאדמה, עדיין, יודעים שגדלתם/צמחתם בשנה, אז תהנו תבלו ותלכו בדרכים ישרות. טו בשבט מתוק מלבלב וירוק.
כמו ניצן המנסה בכל כוחו לבקוע מאלומתו / לצאת לעולם כפרח ססגוני /
כך את בתי / בוקעת כותרתך / מבקשת לצאת ולפרוח / להיות את /
אחרי שנים בצלנו האוהב / את מבקשת להיות עצמך /
גם לטבע כואב?
