בשנות הילדות כששאלו אותי עם מי ארצה להתחתן עניתי כמו כל ילדה טיפוסית עם אבא. בגיל בו הגברים היו רק בנים, חשבתי שאבא שלי הוא הבן היחידי אותו אני יכולה לאהוב באמת, ושאין ולא יהיה עוד בן שכמותו שיאהב אותי בחזרה. בדיעבד מתברר שכאשר הבנות חולמות על אבא כחתן זה נובע מצורך הישרדותי ומהידיעה שאבא שומר ומגן עלינו מפני העולם. אחר כך מתחלף אבא במושאי אהבה אחרים כשבמקביל עולים ומתפתחים בי חלומות על חתונה; איך תראה השמלה. איך יאסף השיער. מי יהיו המוזמנים, ולא פחות חשוב מה יהיה כתוב בהזמנה, כאילו שם משפחה כזה... בגיל עשרים כשאני עומדת תחת החופה עם מי שלימים יהיה האבא של הבנות שלי, החלום מתגשם ורחוק שנות אור מכל מה שאי פעם חלמתי על הערב הגדול בחיי... כשנחזור הביתה כבעל ואישה, כדת וכדין, לספור את הצ'קים שלא כיסו את ההפקה שמלכתחילה לא היתה מי יודע מה גדולה, (התחתנו במסעדה) אני אומר לו ולי בקול ששנינו נשמע ונפנים; אני רוצה להתחתן שוב זה לא כמו שרציתי, מה אתה אומר, שנתגרש ונתחתן מחדש? הוא בחיוך עצבני של אין מצב יאמר לי; אמרתי לך! וישאיר אותי להתרגל לטבעת הנישואים שעוד לא החלטתי על איזו אצבע ובאיזו יד ראוי שתהיה. כבר למעלה משמונה עשרה שנה של נשואים ואני עוד חולמת על פעם שניה.
איזה חתונות יש היום, אה? איזה הפקות איזה הזמנות איזה שמלות...איזה כלות יפות. למות מקנאה!! בכלל היום עם כל חברות ההפקה והקייטרינג, צריך רק זוג שהחליט איי דו אחרי שעוד הצעת נישואים גרנדיוזית יצאה לפועל באויר בים וביבשה ויאללה בלאגן. עם תקציב שלא מבייש עיירה קטנה במיד ווסט, השמיים הם הגבול. וזה עוד לפני שהזכרנו את כל מסיבות הטרום חתונה; עיין ערך בריידל שווארס' ומסיבות רווקים. מצד שני, הפקה גדולה או קטנה תקציב כזה או אחר, מי מאיתנו עם יד על הלב, יצא מהחתונה של עצמו בלי ספקות על שיכול היה להראות אחרת? אולי לא כולם כמוני חולמים על פעם שנייה אבל באמת כולם שלמים עם התוצאה הסופית של איך נראתה החתונה? מצד שלישי כמה זה באמת חשוב כשבפועל אחרי המריבה הראשונה כבעל ואישה כל אחד מבני הזוג שואל אם בחר נכונה את החצי המשלים עד מאה ועשרים.... שששש אנחנו לא מגלים. בכל זאת, כל כך הרבה אנרגיה משקיע הזוג המיועד בהפקת הערב הגדול שאני תוהה לא פעם אם ניתן היה למזער את אחוז המתגרשים אילו היו משקיעים ולו במעט מאותו רצון משותף ואותה כמות אנרגיה לטובת שימור הזוגיות ליום של אחרי.
אהבה כמו אושר כמו אהבה הם בלתי אמצעיים ולא תלויים. אושר כמו אהבה כמו אושר ומבלי להכנס להגדרות הוא חוויה סובייקטיבית של כל אחד מאיתנו. חלק גדול מתפיסת האושר שלנו תלוי בטיב היחסים שלנו עם בני הזוג. כשאנחנו מאוהבים/אוהבים אנחנו שוכחים מהעולם ומוצפים ברגשות אהבה ואושר שגואים בנו והופכים לא פעם את ענינו מרואות לסומות. הסכנה אז היא לא אם בחרתי נכון אלא אם ראיתי מספיק את עצמי בתוך הזוגיות או אולי מצאתי בבן הזוג מפלט לחסרים לפחדים ולקשיים שלי עם עצמי כך שמעתה ואילך הציפיות הם שיגשים גם חלק ממני בהוויה שלו/שלה. כששני "אגואים" נפגשים, האיש והאישה, האם הם הופכים להיות אגו אחד גדול או שיש אגו אחד שאוכל את השני ולא נותן לו מקום. האם יש מי שאולי מגיש את עצמו על צלחת מוכן לאכילה...אין תשובה חד משמעית, כל אחד מגיע למערכת היחסים מטעמיו הוא, אלא שראוי למצוא את האיזון על מנת שהזוגיות תנוע קדימה. האיזון בא מתוך תקשורת נבונה ומתוך דיבור וחשיפה של בני הזוג זה מול זה. בזוגיות הנטייה והרצון להיות אחד לא מבטלת את המצאותם של שניים בתוך האחד היא מחזקת ומרחיבה את המקום להיות ואת הידיעה של כל אחד בתוך השני. אחד ועוד אחד שווה שלוש כבר אמרתי לא פעם. במושגים קבליים מדברים על החיבור בין גבר ואישה כעל חיבור בין כלי לאור הכלי מתקדש בהכלת האור בתוכו. במידת הקשר הרוחני בין בני הזוג כך שורה עליהם השכינה. האהבה הכי גדולה היא האהבה בין בני זוג ולא כפי שנהוג לחשוב אהבת אם. אהבת הורה לילד היא אהבה טבעית שמקורה בבסיס העובדה של קשר הדם בין הורה לילדו. אהבה שבין בני זוג, היא אהבה גדולה מכיוון שמדובר על שני זרים שקושרים חייהם זה בזה. זה לא טבעי ולא פשוט אבל זה מה שהופך את האהבה למופלאה כל כך.
המשורר ג'ובראן חליל ג'ובראן בספרו הנביא מתאר באופן מופלא לא פחות את מורכבות היחסים בין בני זוג:
"יחדיו נולדתם, ויחדיו תהיו לעד -יחדיו, עת כנפי המוות הלבנות יפיצו ימיכם אל דממת הנצח של האלוהים. אך שימו מרחבים בזה היחד ותנו לרוח השמים לחולל בינותיכם.
אהבו זה את זו, אך אל תכבלו את האהבה - ותהי ים הומה בין חופי נשמותיכם.
מזגו איש לכוס רעותו, אך אל תשתו מכוס אחת.
פרסו מפתכם זה לזו, אך אל תאכלו מכלי אחד.
פרסו מפתכם זה לזו, אך אל תאכלו מכלי אחד.
זמרו וחוללו יחדיו ויגיל לבבכם, אך תנו ויהא כל אחד לעצמו, כמיתרי הנבל שלעצמם הם גם בנגנם יחדיו.
תנו את לבבכם, אך אל יהא איש אחראי ללב האחר, כי רק יד החיים תכיל את לבבכם.
עימדו יחדיו ,אך אל תהיו צמודים, הן גם העמודים נושאי המקדש ניצבים ולא ייגעו,
והאלון והאלה - אמיריהם זה בצלה של זו, לא יגבהו."
תנו את לבבכם, אך אל יהא איש אחראי ללב האחר, כי רק יד החיים תכיל את לבבכם.
עימדו יחדיו ,אך אל תהיו צמודים, הן גם העמודים נושאי המקדש ניצבים ולא ייגעו,
והאלון והאלה - אמיריהם זה בצלה של זו, לא יגבהו."
טקס החתונה הוא חלק חשוב והכרחי בקשירת החיים שלנו, זה בזו זו בזה. יש מי שיאמרו, ואני ביניהם, שכדת וכדין יותר עדיף, אבל חתונה קטנה או גדולה נוצצת או פשוטה, ראוי לזכור שהיא לא יותר משריקת הפתיחה למסע שמתחיל ביום של אחרי. אלה שיעברו את המסע שלובי ידיים הם אותם גיבורים שידעו לכבוש את ייצרם. אה..אה זה לא אומר שאני ויתרתי על ה-חתונה סיבוב שני, רק שאני בוחרת גם הפעם לעשות את זה עם האחד שכבר לידי.
