שיר לשירים

הטור הזה כמו הנושא עליו הוא נכתב מתחיל מבפנים ומתגלגל החוצה...כמו תינוק, בהתחלה זה כואב.

זה כבר כמה ימים ולא בצוותא שאני מכינה את עצמי למאמר כתיבת המילים אבל הטור יש לו זמן משל עצמו, יצא לכשיהיה מוכן. שירים רבותיי שירים. כמה עונג יכול שיר אחד קטן לספק לנו - עד העונג הבא. מספיקה מילה אחת בשיר שתתחבר לאיזו הרגשה בתוכנו בכדי שנתאהב בשיר כאילו עלינו הוא נכתב. אחד השירים המשמעותיים בחיי היה הסיפור על האיש הירוק (יהונתן גפן/ הכבש השישה עשר) קיבלתי אותו מאחי הגדול ,למה הגדולים לא לומדים מהקטנים לשחק תופסת, כשהייתי בת 10 ומאז התחלתי לכתוב שירים בעצמי. בין שירי הראשונים היה "האיש הכחול מסיפור אחר" שעונה לאיש הירוק של גפן ואח"כ באו עוד. כשיהודה אטלס כתב: הייתי רוצה שידעו כולם שיש ילד אחד בעולם הוא התכוון שהילד הזה הוא אני ואתה נשנה את העולם. כשנוסעים במכונית הישנה לתוך הלילה הרטוב אני מזמזמת שמי שמביט בי מאחור לא יודע מי אני...

אני אוהבת שירים. לשמוע לשיר לכתוב ובעיקר לקרוא אותם. כל שיר מוכר מחזיר אותי לפעם הראשונה ששמעתי אותו מתנגן. מזיז אותי מצד לצד. זוז!זוז! כל שיר הוא סיפור חיים קטן. יש שירים ששרים יש שירים ששומעים ויש שירים שקוראים. שירים עבריים מחזירים אותי לילדות בגעגוע. שירי שנות השמונים מחזירים אותי לימי הנעורים כשהכל הרגיש נורא. שירי שנות התשעים מזכירים לי אהבה גדולה, ושירים שאין להם זמן הם שירים שלא נס ליחם. לכל תחושה או הרגשה יש שיר שמצליח להעלות זכרון של תקופה, של געגוע. תמונות וצילומים גם הם דרך לחזור ולו לרגע לעידן התמימות של כל אחד מאיתנו. ובימים אלו, גם חברי ילדות/עבר שהזדמנו לעמוד הפייסבוק שלנו הם מקור לא מבוטל של נוסטלגיה. זה משעשע איך שגלגל מסתובב לו, להיזכר איך חשבנו איך הרגשנו פעם מזמן שיש גן עדן של ילדות - מה שהיום ילדות נשכחת. העניין בכל ההתעסקות הזו הוא שנדרש זמן לשבת ולדפדף בין האלבומים או בין המילים, ובמציאות אינסטנט למי יש סבלנות לחפור בין כל אלה בכדי להיזכר...לכן, בדיוק בעבור זה הומצאו השירים. שירים המתנגנים ברדיו באייפוד ובעיקר בראש.מי מאיתנו אין לו שיר/זמזום קבוע בראש למיני מהלכים בחיים (דודה תגידי כן אחרת אחוש אי שפיות זמנית). מספיק שאגיד רוקי (1,2,3) בכדי שכל אחד יבין למה אני מתכוונת, ובכלל גם אם נשמע מילה תלויה באויר שמזכירה לנו שיר מייד יתנגן לנו אותו שיר בראש.

אין לי סגנון מועדף, כמעט מהכל אני אוהבת. יש כאלה שמילה אחת בהם מעיפה אותי גבוה, ויש כאלה שמחזירים אותי הביתה.יש כאלה שמזכירים לי נשכחות, אחרים את האהבה בסוף הקיץ. העובדה שכותב המילים הצליח לבטא במלוא העוצמה את מה שאנחנו מרגישים, כאילו עבורנו נכתב השיר, מדהימה אותי כל פעם מחדש. ביכולת של כותב המילים להושיב את המילים זו לצד זו בסדר מופתי הוא כמו מדבר ישירות לכל אחד ואחת מאיתנו.

צאי אל החלון, יש שירים שעושים לבכות. יש שירים שעושים לצחוק ולרקוד. יש שירים על אבא ואמא, כאילו זה שכתב אותם או האחד ששר אותם יודע את ההורים שלנו אחד לאחד, ומצליח בצרימת המילה הוא הניגון להעלות בנו תחושות מוכרות. יש שירים של אבא ואמא, שלאחרונה אני מוצאת שאני מתגעגעת אליהם יותר ויותר. שתלתם ניגונים בי אבי ואימי. שירים שאמא שלי זימרה בערבית והתעקשה שיבוא יום ואתענג על הצלילים. אז הם נשמעו לי זרים, היום חוזר הניגון שזנחתי לשווא ומעלה בי געגועים לחיבוקים חמים. יש שירי מלחמה, ויש שירי נצחונות. יש שירי אהבה, ויש שירי חתונות. יש שירים על ים ויש על העולם. יש שירים על שוקולד ויש שירים סתם (יום של חול). אתם זוכרים את השירים של "תהילה" ו"שגעון המוסיקה" בהם היה לנו זמן מתחת לשמיים, שניים זה אומר לפעמים פעמיים, איך ישבנו ערימה של חברה על הדשא, וניגנו את מלון קליפורניה על הגיטרה שהיום היא בת עשרים וכמה. ראינו רחוק, ראינו שקוף, ובאה מנוחה ליגע בשירים לפנות ערב שבת של שירים ושערים.

מחר אני אהיה כה רחוקה, וחלומות של אתמול הם שיום יבוא והנמוך עם הטוקסידו לא יעזוב את העיר וישיר לנו שיר תחת אור הירח. הגשרים והמילים והשתיקה יגלו בנו את ילדותנו השנייה. שהיום ביום הזה ממש נפליגה בספינות של מחר שלשום ואמש (כבר החליטו היכן לשים ת'שמש) והשירים אווו השירים האלו, אומרים שהיה פה שמח לפני שנולדתי. אם זה טוב או אם זה רע, זה כואב אבל פחות, פחות אבל כואב, י'ירח מה עשית, אני נוסעת לגור איתו,ואת המנגינה הזאת לא נפסיק לשיר...

יש לנו קטע הישראלים החיים בחו"ל להתחבר לכל מה שמעלה בנו ניחוח של ארץ הקודש. לא פלא שכל המרקטים מלאים במוצרי צריכה כחול לבן מייד אין צ'יינה. לקפה השחור לשמפו לחלב ולגבינות תוצרת הארץ התווספו לאחרונה גם כמה ערוצי רדיו אונליין שעושים נעים באוזן וטוב על הנשמה - אני הוספתי את כל השלושה לבוקמרקס, אבל אני, רק על עצמי לספר ידעתי ואין לי ארץ אחרת.

בכמה שנים האחרונות גיליתי מזמורים חדשים/ישנים כאלה שמתחברים לי ישירות לנשמה כאילו היא (הנשמה) ילדה קטנה אומרת לי את עדיין ילדה את ודאי לא יודעת את אשר שתי ענייך מבקשות. מבינה טוב ממני מה היא מרגישה.כותב המילים ידע בדיוק עבור מי הוא כותב ועל מה - עבורה. פנים אל מול פנים עיניים שלי. פעם היא בוכה, פעם היא צוחקת. יש בהם במזמורים הללו משהו שהגוף וההגיון לא תמיד מבינים, אבל היא הנשמה יש לה יישות משל עצמה ,ילדה קטנה עמדה ושאלה בתי את בוכה או צוחקת, מזהה כל מילה ואת אלה שלא משאירה לפעם הבאה. במזמורי תהילים שהם הלוא כינור דויד המלך הפורט על מיתרים, שם היא מוצאת נחמה ביום חולין ושרה הללויה. כמה אהבה...עוד יבוא שלום עלינו ועל כולם. סאלאם. יהללוך מלאכים, תדמיינו לכם, להתחיל מבראשית.