כשרה לפסח

אז מה נשתנה -

ניקיתי. הברקתי. מיינתי. סידרתי, ובכוחות אחרונים, ממני יצאתי ואליי שבתי. החמצות חיי, שהם שאריות מפעם, וגם קצת מהשנה האחרונה, יבוערו כחמץ באש התמיד שתדליק בי להבה חדשה. בזרוע נטויה יגעתי ונגעתי בכל פינה בנשמה. במקום בו עומדות רגליי כעת, ההחמצות הנותרות מגועלות / מוכשרות והופכות לתובנות כבהתחלה. נפרדתי מכל המיותר - מכל המר והצר. חצאי חלומות התפזרו באבק. שברי רצונות נזרקו. כלים חדשים הונחו במקומם. הישנים והטובים מורקו. כל שביכולתי עשיתי, למען הסדר הטוב, עכשיו כשהאויר נקי לי מצליחה לראות מקרוב. זה אחר זה באים ועולים קורבנות שאספתי מתוכי. החל מזה היושב בפינה ומחפש אשמה בחפים, וכלה בזה האשם תמיד, שלוקח אשמה של אחרים. כל אחד מהם מוקרב על מזבח האמונה. מקרב אותי קצת יותר אל עצמי, אל חרותי בדרכי החדשה. עכשיו, אחרי שניקיתי אבק שהצטבר על מדפים ובנשמה - אתקרב אל עצמי בחמלה. עכשיו, אחרי שמיינתי מחדש כל כלי, גם את אלו שבאמתחתי - אזהה, ואגלה מקרוב מי ומה אני. עכשיו אחרי שיפשוף ומירוק פינות נסתרות, שביום יום שוכחת להטמיע - מבינה קצת יותר מה יש לי להציע. עכשיו אחרי שהברקתי חלונות מגשם ודמעות - משתקף לעיני הטוב, זה שראוי להראות ולראות. עכשיו אחרי שסידרתי מגירות של זכרונות וגעגועים - מסוגלת לקום על רגליי ולצעוד. לצאת ממייצרים. ביד חזקה ובזרוע נטויה נחושה אעשה חסדים (זרוע). בגבורה אלמד לעמוד מול הקושי לעלות ממעמקים (ביצה). במרירות המזדמנת אחדד ואלמד לאמוד, טעמים חדשים לתפארת (מרור). במתיקות אתרפק על נצחיות ההוויה שתהיה לראשי כותרת (חרוסת). בין ההחמצה להחמצה אגלה אותי חדשה, ובאמצע של עצמי, בין החוחים תעלה ותפרח שושנה (חמץ ומצה).

*****

בסדר החדש אומרת תודה. מברכת את אלוהיי. יהיה אשר יהיה הוא רואה ומרגיש אותי, כמו הורה צופה מעליי;

מזהיר ומלמד אותי ללכת בדרכו. מורה ומאיר את הדרך, כל שעליי לזכור ולהוקיר. מזכיר שכל בחירה שאבחר או שלא, יש לה תג מחיר. הוא פה ונותן לי כח, יודעת שהוא בי - אין ממי ולאן לברוח. הוא איתי גם כשאני איני איתו. רוצה את טובתי, גם כשאני לא רואה אותו. מספק לי את התנאים שאצמח ואתפתח. כשרוצה יותר משצריכה - הכאב מביא אותי להתפכח. אומרת תודה על היש, לא בוכה על החסר. לו אנהג את תשוקתי בתבונה וסבלנות, אזי אשריי כי זכיתי בחירות.
בחירותי הפנימית הכרתי, ויש לי הסכם הבנות: בירידה ובעלייה, בתוככי עצמי, עניתי על שתי שאלות -
ביציאה ובחזרה, בתוככי נפשי, הותש גופי בכאבי. אל הארץ המובטחת אגיע מחר – כעת הגעתי אל עצמי.

חירות בחופש לברור ולבחור מי ומה להיות. 
בסדר החדש של הפנים, את מי אבחר לגלם מבין ארבעת הבנים-

החכם המתחכם היודע הכל, שנשאר תמיד מאחור - 
שבחוכמתו כי רבה הוא כבר יודע שהוא לא צריך לשאול.

הרשע המרושע הוא אותו שיודע שהוא לא יודע הכל - 
שברשעותו הופך ללעג את כל מי שכמותו עומד במקום.

התם, שאבדה לו הדרך עומד בלי לדעת לאן - 
שבתמימותו לא שכל להבין שרגליו הם שהביאוהו עד כאן.

שאינו יודע לשאול הוא אחד שרוצה הכל לדעת מיד - 
בחוסר אונים מחכה לתורו ותמיד עומד הוא בצד.

למי מאיתנו שחושב ולו לרגע להיות רק אחד הבנים, 
ראוי שיזכור שכולם ככולם בכל אחד מאיתנו דרים.

הברירה הטבעית מונחת באמצע, בלב הבחירה חופשית - 
ה"ילד" בנינו שיטרח לחפשה (אפיקומן)

יזכה בחירות אמיתית.

ארבע קושיות מחכות להיענות על שתיים עניתי כעת (מי ומה נשתנה). 
השתיים הנותרות יעלו ויבואו בתוך ובין השורות; 
איני יודעת לאן אני באה אך המסע יהיה מפרך, אחרי הלמה והכמה יגיע שלב האיך.

יד' בניסן הוא האמצע הראשון בשנה - עשרים וחמישה שבועות בדיוק מאז שמחת תורה.

למקרה שמישהו שואל הטור הישראלי מציין חצי יובל (אמנם בשבועות ולא בשנים, אבל אל נהיה קטנוניים).

לצאת ממייצרינו, דיינו! אך האמצע הוא אמצעי ראשון לבחור דרך חדשה לחיינו.

הרבה חגים יש לנו באמצעיתם של חודשים - חגי אמצע הם ימי ברכה המקדשים את כל האמצעים.

קצת לפני סיום ליקיריי שלוחות הברכות, תודה גדולה על שסיבלו וסבלו אותי בין ימים ולילות.

אחרי הכל יהיה בסדר - כולנו נפגש בסדר. בסדר?

סו, רייז יור גלאס פור טיימס, לחיים! עוד מעט, אופס...יוצאים ממצריים.
שבוע מצות ונגמר, אחר כך נפגש במדבר.

לחיי ההתחלות החדשות - חג אביב שמח, עטוף בצבעים ופריחות. 
שלוב בחיבוק גדול מלא חיוכים לעם היושב בארץ הקודש וזה הפזור במרחקים.

חג שמח וכשר, שנזכה במהרה בימינו אמן, לביקור רגלי המבשר. שיעלה ויבוא לבקר בליל הסדר, איש הבשורה התשבי - הוא אליהו הנביא. בתקווה שיש לו בכיסים גאולה, ולא רק אגוזים.