הירח כך דווח באמצעי התקשורת מתקרב לכדור הארץ. במילואו ובשיא תפארתו ניתן היה להבחין לפני שבועיים רק שבעין הסערה עננים כיסו את פניו והוא נסתר מאיתנו. קראתי לא מזמן מאמר על אגדת הירח והשמש שבזמן בריאת המאורות, בא הירח לפני הקב"ה בטענה שאין מקום לשניים בשמיים ומשום שהוא,
הירח, גדול דיו, יוכל למשול באור העולם לבדו - על יהירותו זו הוריד הקב"ה מעוצמתו והנחיל לו את הלילה ואת הכוכבים שיאירו איתו - אכן, השמש מאז מאירה לנו את היום, והוא נסתר ומאיר בעיקר את הלילה, אלא שהירח נמצא בשמיים לאורך כל שעות היממה. הוא כל הזמן שם גם כשלא מבחינים בו. לגמרי במקרה שמעתי השבוע שעם ישראל משול לירח, אני לא לגמרי מבינה מה זה אומר אבל יכולה לנחש שהכוונה לאור העצום הטמון בירח ובכל אחד מאיתנו המכונה ישראל. בכל אופן ההתעסקות הזו עם הירח בזמן האחרון, הביאה אותי לחשוב על המילים שנפגשות ולהביא לפניכם סיפור קצר על ילדה אחת - ילדת ירח...
...בדמיונות שווא ודרך עיניי הילדה רצתה לכבוש את העולם כבר בגיל צעיר. לא ניסתה להוכיח לעצמה, או לסביבה מאומה, כמו ידעה תמיד מה כוחה. רק בסתר ליבה, איפה שאף אחד לא נכנס, המקום השמור לעצמה בלב,שם העזה לשוט בחלומות על איך היא כובשת את העולם. היו לה פחדים שהוזנו דרך זכרונות ילדות כמו אינפוזיה לוריד, וכל פחד התעצם וקיבל פנים של מפלצת בחושך. בבוקר חשבה, היא רק צל, לא קיימת, יש מי שמעיב על אורה.
בין דמיון מהול במציאות וחלום טבול בחיים, פחדה להיכנס למים. השאירה זאת לאחרים, מתבוננת בהם בסוג של קנאה/יראה על אומץ ליבם להיכנס גם למים קרים. מפרפרים או צפים, שוחים קדימה. כשאזרה אומץ וכשרצתה להתרענן מהמחשבות, שיכשכה אצבעותיה במים להזכיר לעצמה שהיא שם, ולאשר את הטמפרטורה המקפיאה שלהם. ידעה, שיבוא יום בו תשחה לבדה בוירטואוזיות שתחשוף את החבוי בה, אלא שעד אז חיכתה שהמים יהיו חמים דיים. בינתיים חשבה, זה חלום שמתערבב בחיים, לכן ברחה למילים, או לעשות עבור אחרים. כתבה מחשבות במקום לחשוב אותן. כך, בעיניים צורבות מלילות בלי שינה, העדיפה לחלום ערה. ולחכות לבוקר שיעלה אז תוכל לעטות על עצמה אור של אחרים .
דיברה במהירות, במילים ותנועות. בפרטים. בתיאור מוחלט, למה שביקשה לעצמה רק שאף פעם לא ידעה מה היא רוצה באמת. חששה שלא יבינו אותה נכון לכן פירטה יתר על המידה. או שתקה .
לרגעים ידעתי לזהות את העצב מעינייה ולהקשיב אל מתחת לשקט.
היא ידעה לגשת אליי, לכבוש את ליבי בנסתרות ולגרום לי להקשיב לה מבלי להתאמץ כלל.
הייתה לה דרך מיוחדת, להכניע אותימבלי לכבוש אותי לגמרי…
תוציאי אמרתי לה. תוציאי הכל. כל מה שיש לך בפנים, שנים של מחשבות ורגשות קבורים. דברי בקול. תצעקי שיצא. תדחפי בכל הכח. איך את רואה. איך את מרגישה. שכל העולם ידע מה מסתתר שם. שכל העולם ידע, וגם את תתחילי להאמין במה שידעת כל הזמן. דברי אל ההיא שבצילה את חיה. דברי אל ההיא החבויה, הטמונה עמוק בתוכך. רק היא יודעת מי את באמת.
תבכי. תבכי עד שכל המים השקטים העצובים בך יפרצו את סכרי ההגנה שבנית ואינם עוד.
תכתבי,תרקדי תשירי את עצמך לדעת עד שתאבדי. עד שתתטהרי. עד שתגלי מי את. עד שתביני ...
היא תמיד תהיה פה לאיים על חשיפתך. כאילו והיה לך מה להסתיר, כאלו וחיית בשקר נורא. אל תקשיבי לה. תמשיכי כאילו נעלמה ואיננה עוד. כאילו נמחקה מהוויתך. כאילו בעצם העשייה שלך מוססת את כוחותיה. תהיי היד המוציאה לפועל.
לא אשאיר אותך רגע לבד. אהיה פה בשבילך, לידך. את האיך תביני את המה תלמדי. תקומי! תתחילי ללכת. כללים? דף חוקים שמגיע עם החבילה? כמות משתתפים? מישהו לקח את הוראות המשחק וברח, ילדה. אולי הוא באיבוד, בגיהנום או בגן עדן. תתבגרי, ילדה בגוף אישה. תוציאי כל מה שחבוי ונסתר בך. פרצי סכרים. פרצי גבולות בלתי אפשריים. הפכי אויבים לאהובים. חיי בשלום עם השדים.
- דבקה בחלומה החדש, זקפה ראשה, סתרה שיערה, והחליטה, לפחות עד שהבוקר יעלה ויפחיד אותה שוב ומחדש בעוצמת החיים, כי יש לה תשעה ירחים ללדת עצמה מחדש. חשה איך הביוץ מתרגש בה. להוטה מהכוח שפועם בה החליטה כי מחר הוא שחר של יום חדש. חיים חדשים העולים מבין השורות. לרגע נדמה היה לה שהיא חשה איך החיים החדשים פועמים ברחמה הדמיונית, אף שידעה שזהו שלב מוקדם מדי בהתפתחות הדבר העלה בה חיוך. בחיוך של חצי ירח בוהק וקורן מים עיניה, קמה החלטית מאי פעם, נפרדת מעליי עד הלילה הבא ונעלמת באור הבוקר שעולה כאילו לא היתה.
הירח, גדול דיו, יוכל למשול באור העולם לבדו - על יהירותו זו הוריד הקב"ה מעוצמתו והנחיל לו את הלילה ואת הכוכבים שיאירו איתו - אכן, השמש מאז מאירה לנו את היום, והוא נסתר ומאיר בעיקר את הלילה, אלא שהירח נמצא בשמיים לאורך כל שעות היממה. הוא כל הזמן שם גם כשלא מבחינים בו. לגמרי במקרה שמעתי השבוע שעם ישראל משול לירח, אני לא לגמרי מבינה מה זה אומר אבל יכולה לנחש שהכוונה לאור העצום הטמון בירח ובכל אחד מאיתנו המכונה ישראל. בכל אופן ההתעסקות הזו עם הירח בזמן האחרון, הביאה אותי לחשוב על המילים שנפגשות ולהביא לפניכם סיפור קצר על ילדה אחת - ילדת ירח...
...בדמיונות שווא ודרך עיניי הילדה רצתה לכבוש את העולם כבר בגיל צעיר. לא ניסתה להוכיח לעצמה, או לסביבה מאומה, כמו ידעה תמיד מה כוחה. רק בסתר ליבה, איפה שאף אחד לא נכנס, המקום השמור לעצמה בלב,שם העזה לשוט בחלומות על איך היא כובשת את העולם. היו לה פחדים שהוזנו דרך זכרונות ילדות כמו אינפוזיה לוריד, וכל פחד התעצם וקיבל פנים של מפלצת בחושך. בבוקר חשבה, היא רק צל, לא קיימת, יש מי שמעיב על אורה.
בין דמיון מהול במציאות וחלום טבול בחיים, פחדה להיכנס למים. השאירה זאת לאחרים, מתבוננת בהם בסוג של קנאה/יראה על אומץ ליבם להיכנס גם למים קרים. מפרפרים או צפים, שוחים קדימה. כשאזרה אומץ וכשרצתה להתרענן מהמחשבות, שיכשכה אצבעותיה במים להזכיר לעצמה שהיא שם, ולאשר את הטמפרטורה המקפיאה שלהם. ידעה, שיבוא יום בו תשחה לבדה בוירטואוזיות שתחשוף את החבוי בה, אלא שעד אז חיכתה שהמים יהיו חמים דיים. בינתיים חשבה, זה חלום שמתערבב בחיים, לכן ברחה למילים, או לעשות עבור אחרים. כתבה מחשבות במקום לחשוב אותן. כך, בעיניים צורבות מלילות בלי שינה, העדיפה לחלום ערה. ולחכות לבוקר שיעלה אז תוכל לעטות על עצמה אור של אחרים .
דיברה במהירות, במילים ותנועות. בפרטים. בתיאור מוחלט, למה שביקשה לעצמה רק שאף פעם לא ידעה מה היא רוצה באמת. חששה שלא יבינו אותה נכון לכן פירטה יתר על המידה. או שתקה .
לרגעים ידעתי לזהות את העצב מעינייה ולהקשיב אל מתחת לשקט.
היא ידעה לגשת אליי, לכבוש את ליבי בנסתרות ולגרום לי להקשיב לה מבלי להתאמץ כלל.
הייתה לה דרך מיוחדת, להכניע אותימבלי לכבוש אותי לגמרי…
תוציאי אמרתי לה. תוציאי הכל. כל מה שיש לך בפנים, שנים של מחשבות ורגשות קבורים. דברי בקול. תצעקי שיצא. תדחפי בכל הכח. איך את רואה. איך את מרגישה. שכל העולם ידע מה מסתתר שם. שכל העולם ידע, וגם את תתחילי להאמין במה שידעת כל הזמן. דברי אל ההיא שבצילה את חיה. דברי אל ההיא החבויה, הטמונה עמוק בתוכך. רק היא יודעת מי את באמת.
תבכי. תבכי עד שכל המים השקטים העצובים בך יפרצו את סכרי ההגנה שבנית ואינם עוד.
תכתבי,תרקדי תשירי את עצמך לדעת עד שתאבדי. עד שתתטהרי. עד שתגלי מי את. עד שתביני ...
היא תמיד תהיה פה לאיים על חשיפתך. כאילו והיה לך מה להסתיר, כאלו וחיית בשקר נורא. אל תקשיבי לה. תמשיכי כאילו נעלמה ואיננה עוד. כאילו נמחקה מהוויתך. כאילו בעצם העשייה שלך מוססת את כוחותיה. תהיי היד המוציאה לפועל.
לא אשאיר אותך רגע לבד. אהיה פה בשבילך, לידך. את האיך תביני את המה תלמדי. תקומי! תתחילי ללכת. כללים? דף חוקים שמגיע עם החבילה? כמות משתתפים? מישהו לקח את הוראות המשחק וברח, ילדה. אולי הוא באיבוד, בגיהנום או בגן עדן. תתבגרי, ילדה בגוף אישה. תוציאי כל מה שחבוי ונסתר בך. פרצי סכרים. פרצי גבולות בלתי אפשריים. הפכי אויבים לאהובים. חיי בשלום עם השדים.
- דבקה בחלומה החדש, זקפה ראשה, סתרה שיערה, והחליטה, לפחות עד שהבוקר יעלה ויפחיד אותה שוב ומחדש בעוצמת החיים, כי יש לה תשעה ירחים ללדת עצמה מחדש. חשה איך הביוץ מתרגש בה. להוטה מהכוח שפועם בה החליטה כי מחר הוא שחר של יום חדש. חיים חדשים העולים מבין השורות. לרגע נדמה היה לה שהיא חשה איך החיים החדשים פועמים ברחמה הדמיונית, אף שידעה שזהו שלב מוקדם מדי בהתפתחות הדבר העלה בה חיוך. בחיוך של חצי ירח בוהק וקורן מים עיניה, קמה החלטית מאי פעם, נפרדת מעליי עד הלילה הבא ונעלמת באור הבוקר שעולה כאילו לא היתה.
עומדת על הסף עוצרת בעדך / כאילו כל זרזיף של מים ירטיב את כולך
מחכה ומתבוננת כאילו מישהו ממעל בוחן יכולתייך /לעמוד על שלך
לא היכנס למים אמרת / עומדת מביטה ושואלת; היכן טעית
מגחכת ומגלה בזוית הסרקזם / את הבדיחה על חשבונך
חיכית שהעולם יתדפק על דלתך / כמו לא השכלת להבין
שניסים גדולים מתחילים מכיוון הרגליים - כנסי למיים!
גילוי נפש:
סיפור ילדת הירח נכתב ב 2008 עת הייתי עדה לתהליך כצופה מן הצד. קצת לפני פסח במסגרת הסדר והנקיון טרום החג אני מגיעה גם למגירות הכתבים שלי ובוחנת מחדש מה נשתנה. את סיפור ילדת הירח בחרתי להעלות לפני שיהיה החמצה, והוא מוקדש לכמה ילדות ירח שהזדמנו לחיי לאחרונה, וגם לאחותי. ילדי הירח ילדים יפים. שבת שלום. 
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה