יום שבת, 25 ביוני 2011

דיאטות וחיות אחרות

הקיץ נפתח רשמית ביוני 21. זו, כך נראה, סיבה מספיק חשובה לפתוח בדיאטה או לפחות טור על דיאטה. כמות המילים שיש לי לכתוב על דיאטות ומשקל זהה בערך לכמות העודף שיש עליי בפאונדס' או קילוגרמים תלוי איך סופרים. אז, בתקווה שכל המילים בטור יאספו לסך המשקל שאני רוצה להשיל מעליי לקראת הקיץ, הנה הפוסט המובטח על דיאטות משקל ומה שביניהם. מה זאת אומרת מה שביניהם? אני ביניהם. אחחח לו רק יכולתי באותה מהירות לעבור מהצד השמן לצד הרזה, הייתי מסתפקת גם בזה שיש לי בראש, או אם רק הייתי יותר רזה...

כל שנות הילדות והנעורים ליווה אותי משפט קבוע. כל מי שראה אותי אמר גם בלי שנשאל: אם רק היית יותר רזה... ה"חכמים" שבאו עם הרעיון הנפלא הזה, שמאחוריו לא עומד איזה פתרון מהפכני אלא סתם המלצה, הפסיקו להשיא לי עצות ברגע שהתחתנתי. כאילו מרגע שימצא "קורבן" שיקח על עצמו את כובד משקלי כבר לא חשוב להיות רזה...או שאולי הם ידעו כבר אז שיש אישור לא כתוב להיות דאבה ביום של אחרי.

WELL בעיות משקל לא היו מסוג הבעיות של "עד החתונה זה יעבור" - לא אצלי בכל אופן!

אזהרה: הטור הזה מוציא ממני הרבה רגרסיות: הרגל הימנית שלי נעה בעצבנות וכל ה"F" וורדס' שעולים לי בראש ושהיו צריכים להאמר לאותם חכמולוגים בזמן אמת משתוללים לי בין המחשבות עכשיו. מכיוון שבכל דאבה מסתתרת 'עדינה צנומה וחסודה' , אשאיר לדמיונכם הפרוע לבחור היכן להשחיל את ה"F" וורדס. בעברית זה יותר טעים.

אז ככה...

הגחתי לאויר העולם עם עודף משקל שבהתחלה נראה די משעשע בעיני הדודות שאהבו לצבוט אותי בלחי. כן, זה נחמד ומשעשע להיות שמנמודה כל עוד זה נחשב "בריא" (כן בטח) או עד גיל עשר פלוס מינוס. מה פלוס? מינוס! בטח מינוס, הרי אם יש תחום בו אני רוצה להיות במינוס קבוע זה במשקל. מגיל עשר מינוס עודף משקל מקבל תוקף כ"בעיה רשמית" - רואים לא?

בכל מקום שהגעתי אליו ניחמו אותי הנוכחים בתובנות שלהם לגבי המראה שלי - אם רק היה לך קצת יותר כח רצון (מה יותר? פחות! מאיפה היותר הזה עכשיו?) לא חבל עלייך? כל כך יפה אם רק היית יותר רזה. עוד פעם עם היותר הזה שלהם שיקחו אותו לעצמם, כבר יש לי מספיק משל עצמי. אמא! איך מכל החמישה אני הכי שמנה. מה אמרת? גנטי מה?

טו מייק א'לונג סטורי שורט אומר שכל תובנות היועצים למיניהם נערמו בחבילה אחת לכל העודף שסחבתי ממילא. ביננו מה זה עוד כמה קילוגרמים כשיש כל כך הרבה. מה זה הרבה? 10-15 ק"ג או 20-30 פאונדס' אבל בואו נסכם שיותר עדיף לספור בק"ג - אין צורך להסביר למה נכון?

משלב מסויים אני לא באמת זוכרת אם עוד אמרו לי או רק אני שמעתי בראש את המשפט מהדהד אם רק היית יותר רזה. ואם באמת הייתי יותר רזה מה? הייתי יותר מצליחה? יותר עשירה? יותר חכמה? יעילה? כשרונית? חרוצה? טובה? הייתי יודעת יותר טוב מה אני רוצה? מה גאד דאם איט מה? מה הייתי אם הייתי יותר רזה... פור שור לא הייתי מאותם אלו שאומרים את המשפט הדבילי הזה.
בינתיים עד שאגיע לתובנה הזו יעברו שנים שכל מה שיעניין אותי זה דיאטות. יכולתי להוציא דוקטורט על יחסי המשקל לאן מכמות וסוגי הדיאטות שעברו תחת ידי. מה לא ניסיתי: ספרתי נקודות ספרתי עונות, קבוצות, כדורים, אבקות, אטקינס. סוג דם. שלושה ימים. שלושים ימים. כרוב, אבטיחים תפוחים ושאר ירקות, יו ניים איט הרשימה ארוכה... אפילו דיאטת אחמ"ד ניסיתי שזה אומר אכול חצי מכל דבר עד שהבנתי שגם חצי זה עניין יחסי.

אני כבר אומרת הטור הזה לא מגיע לשום מקום. מי שחושב שבסופו תהיה איזו מסקנה מאירת עיניים, תמים בערך כמוני בימי נעוריי כשחשבתי לתומי ולטמטומי שהתשובה למה יהיה כשאהיה רזה ידועה לכל מגידי העתידות בעיר או לפחות תופיע בהורוסקופ השבועי של 7 ימים. בין סייקיק לתחזית סופשבוע אסטרולוגית קיויתי שתמצא תרופת פלא במיוחד עבורי שלוקחים ממנה גלולה בלילה ובבוקר קמים רזים. התפללתי שאדבק במחלת הנשיקה כי היו שמועות שהחולים משילים 10 ק"ג ממשקלם ככה בלי מאמץ של לסתום את הפה לשם שינוי. הגעתי רחוק מאוד עם כל מה שאיחלתי לעצמי שיקרה לי בעבור כמה קילוגרמים מיותרים: שיחטפו אותי - ככה מישהו אחר סותם לי את הפה. שאהיה חולה במחלה קשה - ככה אוכלים דרך צינורות. כשכבר הייתי יותר אופטימית התאהבתי כי אמרו שהתאהבות גורמת לאיבוד התאבון - מהדיכאון שלא קרה כלום נתקפתי בולמוסי אכילה שאנורקטיות רק חולמות עליהן.

המשקל העודף לא יצר בעיות חברתיות כמו שנהוג לחשוב בדרך כלל על שמנים מנודים.את כל מה שהמשקל הסתיר הוצאתי החוצה בדרכים אחרות, יש שיאמרו פרובוקטיביות. אני להגנתי אטען שהייתי מאוד יצירתית אחרת איך אפשר להסביר שלכל יתר הבעיות בחיים מצאתי רק הסבר אחד מניח את הדעת - המשקל זו התשובה. מה היתה השאלה?

כשלימים הכרתי את מי שעתיד להיות האבא של הילדים שלי באו חכמים מסוג אחר. החכמים מהדור החדש או ה"נשמות הטובות" כמו שאני אוהבת לקרוא להם באו אם רעיון לא פחות מהפכני משל אלה מהדור הישן. אלה הציעו שאם אני ממש אבל ממש אוהבת אותו כדאי שאעשה לו הפתעה - דיאטה במיוחד עבורו. הנשמות הטובות יודעות לא רק מה אני אהיה כשאהיה רזה אלא גם מה צד שלישי חושב עליי מבלי להכיר אותו בכלל.

אחרי שני הריונות רצופים ועוד אחד כמעט בעיית המשקל נותרה כאבן שאין לה הופכין. צרובה על צג המשקל שזכה לביקור קבוע בבוקרו של כל יום. כשהבנות התחילו לגדול וזיהיתי איך הגנטיקה כמו ההיסטוריה חוזרת על עצמה, העפתי את המשקל מהבית. מהבית כן אבל לא מהראש. לכל יציאה מהבית לקחתי את המשקל הקבוע בראש ששקל אותי מול אנשים ברחוב בים ובבריכה. מול מראות בחנויות בגדים ומול חלונות ראווה. אפילו הצל שלי בימים של שמש נראה יותר רזה ממני.

בוקר אחד התעוררתי וגיליתי שאני רזה. זה לא קרה הודות לגלולת פלא פשוט הגעתי לביקור ראשון באמריקה. אין! אין על אמריקה. הביקור הראשון באמריקה נפתח בדיסנילנד. שם כל השפע שיש לאמריקה להציע לעולם נשפך/נמזג מהאנשים. מול כל אותם אוביס הרגשתי מה זה רזה שרק בעבור ההרגשה הרגעית הזו היה שווה לבוא לביקור נוסף שגם הוא לא איכזב. בביקור השני על ספינת תענוגות בהוואי אפילו דיסנילנד נראתה לרגע כמו כפר רעבים באפריקה. מהמפגש המרעיש עם אנשים שהם שמנים על אמת חזרתי לארץ שמחה מאושרת והכי חשוב רזה. טוב לפחות בהרגשה ואם להרגשה הזו התכוונו אלה שאמרו לי אם רק תהיי יותר רזה...אז הנה זה בא אני בדרך להיות רזה.

המשך בשבוע הבא