לגעת באושר

כל מחשבה היא תמונה כל תמונה היא זכרון כל זכרון הוא רגע

כל רגע הוא ריח הוא זמן הוא געגוע לאושר שהיה פה לפני רגע

שהוא זמן ריח זכרון תמונה מחשבה

 
אושר הוא ביטוי רב משמעות בחיים של כולנו. אנחנו כמהים אליו, מברכים ומקוים להתברך בו. אושר הוא ביטוי שאנחנו לא תמיד יודעים להגדיר אותו, ולא מפני שאין לו הגדרה כי אם מפני שכל אחד מאיתנו חווה אותו באופן אחר. בדרך כלל אין די במילים לתאר תחושה של אושר. בגילי למודת נסיון אני כבר יודעת שאושר הוא לא מצב סטטי. אין אושר קבוע. אושר בא ברגעים שכדי לזהות אותם אנחנו צריכים להיות במודעות גבוהה ובהכרה של כאן ועכשיו.
אושר אינו דבר מובן מאליו. בשנים האחרונות עברתי כל כך הרבה טלטלות רגשיות שהסיחו דעתי מהכאן ועכשיו, עד שלא תמיד הייתי נוכחת. זה מן הסתם גרם לרגעים יפים של אושר לחמוק מבין ידיי וללכת לאיבוד...


 

אם זה המחיר שנדרשת אנוכי לשלם עבור בחירותיי

הרי שפשעי וחטאתי רבים עליי יותר משהגיון יכול לשאת

מאידך, אם זה כל המחיר לכאביי

מישהו רחום חנון וארך אפיים ניקני ונשא עווני נצר עימי רב חסד ואמת

 
עם זאת כשמצאתי את מקומי גיליתי מחדש את הכאן ועכשיו. רגע אחד כזה של כאן ועכשיו חרוט לי בזכרון כרגע של אושר: ימי שישי כבר משעות אחר הצהריים הוילונות מוגפים, ריחות הנקיון משתלבים בריח בישול הדגים ואפיית החלות. השולחן ערוך לקידוש, אפשר להרגיש את השבת בפתח. יום שישי אחד כזה, אחרי ששולחן השבת נאסף ישבנו כולנו בסלון הבית; האיש אני ושלושת הבנות במה שחויתי כרגע של אושר.

זה לא נדיר שאנחנו יושבים יחד אבל משהו באותו רגע מדובר היה שלם וכל כך שליו שהרגשתי אותו בגוף ובנשמה. הרגשתי איך אהבה עוטפת אותי ומציפה כל חלק ממני בתחושה עילאית כזו שאין מילה אחרת לתארה מלבד אושר. כל כך התרגשתי להיות מודעת לאותו רגע שעיני נמלאו דמעות והפה נמתח לצדדים במין חיוך כזה שלא דורש הסברים. כאילו מישהו יצק לי שמן על הראש שהלך ונמזג לכל החלקים המרכיבים אותי. התחושה הנעימה של המגע הזה הביאה אותי להכיר תודה על אותו רגע ולומר להם כמה אני אוהבת אותם. הם כמובן צחקו עליי שאני דומעת אבל אני כבר ידעתי זה רגע של אושר.


 

בערפילי החושך של חיינו יש דברים שאנו רואים רק בשקיעה

בזהרורי האור של חיינו יש דברים שאנו רואים רק בזריחה

רב הזמן אנו מסתירים לעצמנו לחוש ולהרגיש

את הטעמים והריחות
של רגעי האושר שבין לשמוע ולראות

 
רגעי אושר נוספים הם רגעים בהם אני מזהה את האמונה שלי חזקה יותר מכל הגיון. אמונה שנבחנת ברגעים הקשים יותר של החיים. רגעים בהם רציתי לשאול למה זה מגיע לי אבל ידעתי מראש את התשובה. רגעים בהם הבנתי שהקושי הוא תוצאה של מבחן שלא עברתי, של תיקון למה שפעם שברתי. קורה שאת המחיר לבחירות העבר שלנו אנחנו משלמים בכאן ועכשיו, אלא שבכאן ועכשיו אנחנו לא תמיד זוכרים את הבחירה, רק ובעיקר מתמודדים מול הקושי. לדעת לחבר את האתגר שבקושי למול הבחירה שפעם נעשתה הוא גם רגע של אושר. הוא רגע של הכרת תודה על ההזדמנות לתקן. רגע כזה חויתי לפני שנתיים בדיוק בכח' באייר יום ירושלים וכך כתבתי אז:

בכורתי וקדושתי על ראש שמחתי אשאך תמיד / יקירתי אם אשכחך יפתי תשכח ימיני ביום ירושליים בתי אהובתי חזרת אליי הביתה / נפדתה נשמתי

 
לא תמיד אנחנו נדרשים למחיר עבור הבחירות שלנו, יש גם גמול לבחירות שלנו, אלא שגם הוא (התגמול) כמו אחיו (המחיר) מגיע בזמן אחר למועד הבחירה. יש דברים נסתרים לא נבין לא נדע... לדעת לחבר את הגמול עם הבחירה שפעם נעשתה גם הוא רגע של אושר. הוא רגע של אושר ולא רק. הוא רגע של אושר ונחת רוח, מכיוון שזהו רגע שבו התחושה היא משהו שאפשר לראות ולגעת בו ולא רק להרגיש. לשני רגעים כאלה זכיתי להיות עדה בזמן האחרון, כצופה מן הצד בכאן ועכשיו של הבת שלי.

רגע אחד היה כשראיתי את בתי מגלה כאן ועכשיו משל עצמה ומבינה שהבחירות שעשתה לפני שנתיים במסגרת בית הספר "משתלמות" היום ומוכרות לה כקרדיט יוניטס בקולג'. במילים אחרות הבחירה של אז היא פטור משתי כיתות. הרגע בו היא הבינה את האמור היה רגע של אושר עבורה ורגע של נחת עבורי (פחות שתי כיתות בשכר לימוד זה מולטיפיינג נחת).

הרגע השני היה כשאחזתי בידי את הESSAY שהבת כתבה כחלק מה SCHOLARS PROGRAM שהיא עתידה להתקבל אליו. ב ESSAY היא נתבקשה לכתוב 500 מילים על מי היא מה היא ולאן פנייה. המסמך שנכתב באנגלית למופת, מסתמן כאבן דרך בחיים שלה. (המלצה - כל מי שמרגיש שהוא הולך לאיבוד, שיכתוב מכתב סיכום של מי הוא מה הוא ולאן פניו. המי המה והלאן הם אבן דרך לכאן ועכשיו.) כשקראתי את מה שכתבה גיליתי בין השורות שכל מה שבכיתי עליו פעם הוא הכאן ועכשיו של מי שהיא היום. זיהיתי בין המילים הכתובות שלה שהקושי של אז מקדם את אתגרי המחר שהם ברי השגה מבחינתה. מבחינתי זה היה לדעת נחת ולגעת באושר. זה רגע בו המשפט: הזורעים בדימעה ברינה יקצורו
הלוך ילך ובכה נושא משך הזרע, בוא יבוא ברינה, נושא אלומותיו(תהילים קכו') קיבל משמעות הלכתית בחיי.


 
מאז שלמדתי להיות בכאן ועכשיו יש רגעי אושר רבים שאני לא מוכנה לתת להם ללכת לאיבוד עוד. מאז שלמדתי להכיר בכאן ועכשיו אני יודעת לזהות ולהודות על כל רגעי האושר- מומלץ לנסות בבית.