יום ראשון, 9 בינואר 2011

מיהו יהודי

בימים בהם הכותרות בעיתון מלבינות פני הרבים בכלל, ושלנו כיהודים וישראלים בפרט, אני מוצאת שהרבה יותר קשה לי להסביר לילדים את משמעות היותנו יהודים/ישראלים בגולה ולקבל את הכרתם בערך הסגולי של היותנו כאלה. אני אעיז ואחלוק מחשבה אישית פרטית שעלתה בי במשך שהותי כאן. אני מאמינה שהשינוי הערכי שאנו כציבור מייחלים לו, יבוא מתוכנו. לא סתם מתוכנו אלא מתוכנו אלה שפה; בגולה של אמריקה, או בכל גולה אחרת. (אם יש ויאמרו שאני נאיבית , אבחר לקבל זאת כמחמאה).וכל זה למה? מכיוון שהגולים לומדים ומעריכים את ארצם מרחוק יותר מאלה הדרים בה. אני לא מבטלת, חלילה, את קיומם של אלה שכן אכפת להם וחיים בארץ, הם לא מעטים, רק שמתקבל הרושם שבהתנכרות התקשורת להשתיק את קולם השפוי גם הם חיים בסוג של "גלות". רגלי המבשר הם הרגליים העולות מהניכר. הרגליים המוכנות לצעוד מחדש במדבר. לבנות ולהיבנות בה היום לפני מחר.
אני לא באה לשנות את העולם או לתקן אותו – קטונתי. אני רק חולקת זוית ראייה אישית שעל מנת להכניס קצת סדר בבלאגן – כחלק מהאחריות הכללית שאני מוצאת לנכון לקחת. מושגים רבים שהם מוטעים מיסודם, או תופעות חברתיות שגויות קיבלו ומקבלים מקום של כבוד במציאות היומיומית, עד כי הם טבועים עמוק כל כך בתודעה החברתית שאנו שוכחים לעצור רגע ולשאול את עצמנו אם אנחנו מסכימים איתם אם לאו. לא תמיד ברור לנו מאיפה נכנסו המושגים הללו לחיינו ורוב הזמן אנחנו גם לא מתעכבים לשאול. הא-נורמלי נהיה כל כך נורמלי שהתרגלנו אליו. הסכמנו עליו גם אם לא נתנו דעתנו על השלכותיו. מן יאללה כזה של בסדר נו… שגורר אותנו לקחת חלק במשחק שלא תמיד בא לנו עליו. משחק שלא ביקשנו להשתתף בו אבל היומיום מזמן אותו לחיינו…

יש ונדמה לפעמים, שכל העולם הולך לשם - למקום המעוות הזה. מן סוג של אבדון, והס מלחשוב אחרת. גם בין אותם אלו שלכאורה מנסים ל"תקן" ע"י כך שמנסים ללמד אותנו לחשוב אחרת, לחשוב על האחר, יש סוג של עיוות חשיבתי. אותם אלו שאמורים להיות מודל ודוגמה אישית לאמת לחוק ולצדק חוטאים ומחטיאים, והעם והציבור כמו עדר עיוור עסוק במירוץ אחרי עגל הזהב. אני לא איזו "צדיקה" בסדום המודרני, אני בטוחה שיש עוד לא מעט כמוני בוודאי שחושבים ורואים אחרת, אך היות והעיוות מקבל מעמד תקין פוליטית, אנחנו מן הסתם במיעוט, חשֹוכי דעה, גזעניים או וואטאבר יו ניים איט.

 צפייה בערוץ החדשות שמכניס את הבית האמיתי לתוך הבית הנוכחי, תופס אותי פעורת פה מכל מה שקורה שם. אין לי מילים להסביר לעצמי את פשר הדברים. כמו יש מגמה הולכת ומתרחבת של זלזול באינטליגנציה שלי כצופה, תוך זריעת פחד ונסיונות חוזרים ונשנים לשבש הלכי מחשבה. החל בנסיונות להגן כביכול על הזרים שאין להם תוקף חוקי, וכלה במאמצים בלתי נדלים למצוא דיור הולם לאוייבים מבית. בנסיונם לתת משנה תוקף לאמרת השפר מחרבייך ממך ייצאו, הם מזמנים את איום ההתבוללות לתוכם. עד כי היא לא עוד מאיימת רק עלינו החיים בגולה כי אם גם על אותם הגרים בארץ המובטחת. אותי חינכו שאחריות לא מקבלים אחריות לוקחים. אז נכון, ויופי לנו, שכל אחד לוקח אחריות אישית, ודואג לחייו הוא.יש מי שאותם תורות, מאמנים, אמונות או ערכים שהורגל בהם או למד אותם, מכניס קצת סדר לחייו האישיים (תלוי ברמת הפרקטיקה) ומוצא סוג של שקט. אך האם בזו תמה האחריות? ואיפה האחריות האישית שלנו כלפי הכלל באה לידי ביטוי – בכך שאנו מגנים על המיעוטים? שומרים על ה"כדור" על ה"חור" על מיחזור? באמת?! לשמור ולהגן על הסביבה הפיזית דמוגרפית/גאוגרפית זה נהדר, ומה על הסביבה הערכית? מה אם עניי עירך קודמים? מישהו התבלבל פה קצת בין ערכים/ אידאליים ונורמות חברתיות. בין קודש לחול.

***הבת שלי שאלה אותי מה זה חשוב יהודי? העיקר שכולנו בני אדם, ובכלל היושב במרומים הוא של כולם. כל נסיון לבדל את עצמנו – משמע אנחנו צבועים.בכלל כולנו בני אדם. כולנו שווים – מי צריך בכלל דתות?
מה הדין לגבי אדם ללא דת ואמונה? איפה הוא נכנס מחוץ או בתוך התמונה? אין ביכולתי לענות לה על כל השאלות, וברור לי שיש תשובות שהיא תמצא בעצמה ברבות הימים אלא שנכון להיום עניתי לה ש:

 יהודי זו לא תכונה שבחרתי - זו אחריות שנולדתי לתוכה.
יהודי, זה לא להיות מעל כולם - זו השורה התחתונה.
יהודי זה לא עניין למצב רוח- יהודי זה הלךהרוח.
יהודי זו לא רק אמונה - יהודי זו הנשמה.
יהודי זה לא רק לדעת - זה לחקור ולשאול שאלות.
יהודי זו לא רק דת - זה לקרוא ולקבל תשובות.
יהודי זה לא רק שחור ולבן - זה למצוא את הקו בין שתי העולמות.

יהודי זה לא רק האִיסור - זה לגלות את המותר בתוכו.
כשמבינים למה לא, נוח ונכון יותר לקבל את האיסור. אז האיסור הופך להבנה. ההבנה היא הפועל . להוציא את ההבנה לפועל, משמע לבנות תובנה. ההבנה היא השמיעה והתובנה היא העשייה. נעשה ונשמע.

יהודי זה לא רק מקרא - זה שבעים פנים לתורה.
שבעים פנים לתורה משמע פניי הם פן אחד מתוכה. שבעים פנים לתורה לאמור יש עוד ששים ותשעה. שבעים כלומר את אני ועוד שישים ושמונה, שרואים ושומעים אחרת, ומביאים את עצמם למילים.  
השלום שיקרא בהם ובנו הוא הוא האור לגויים.

תגובה 1:

  1. 70 פנים לפרושי התורה ולא 70 פנים להבנתו החופשית של כל "יהודי " להבין את מהותו כיהודי. כדי להבין את מהות הדברים צריך להיות "בקי "בהם - אי אפשר להביע את דעתך על יהדות כאשר אינך "ממוחה ביהדות" . כפי שאי אפשר להתווכח עם פרופסור לרפואה על רפואה וכנ"ל עם משפטן או מהנדס . מה שהבת שלך רואה -זאת זווית הראיה של "אדם קטן " ללא ידע -לכאורה זה נשמע הכי צודק שבעולם -כולם שווים -מי צריך דת , ה' לא מפלה וכו' , אבל הדברים בנויים אחרת , גם ניתוח לכרית אבר באדם יעורר שאלה דומה אצל ילד למה ? -אפשר לרפא הוא יאמר לקחת תרופות . אבל הרפואה קבעה -כריתה , וילד לא יבין החלטה רופא עד שיתבגר.

    השבמחק