יום חמישי, 17 במרץ 2011

מסיכות

עד גיל עשר אמא שלי בחרה לי תחפושות בהתאם למבחר שהצליחה ללקט מחברותיה; הולנדית, חיילת, רב חובל, מוכרת פרחים, נסיכה, פרפר, ועוד. בת עשר הייתי כשהאחים שלי בחרו עבורי תחפושת והלבישו אותי כ"היפית". בהשראת רוח התקופה, זו נחשבה תחפושת מקורית וקלה להכנה באמצעים ביתיים; מכנסיים ישנות גזורות וצבועות בצבעים של שלום אהבה וחופש, חולצה פרחונית קשורה, פאה, וקצת איפור שנתן ביטוי לערכים שספגו האחים הגדולים שלי מהמחזמר שיער. בתחפושת ההיפית סיכמתי את הפעם הראשונה והאחרונה בה העזתי להתחפש לילדה רעה, שלא לומר מופרעת במושגים של דור שנות השבעים.
מאז רב הזמן ובמשך רב שעות היום אני בתחפושת של הילדה הטובה. ככה חונכתי להיות. עם השנים, זכתה הילדה הטובה שבי לענוד על ראשה את כתר ה"טיפוס המרצה" - וככה, תוך כדי הכנסת המרכאות לתיאור, אני פתאום מבינה שטיפוס מרצה הוא לא רק זה המספק את הרצונות של הסביבה הקרובה אליו, אלא גם זה המרצה את עונשו. למען הדיוק זה האחרון קרוב יותר לאמת. אחרי הכל טיפוס מרצה שבוי בקונספט שחונך על ידו ומתוקף כך הוא מרצה עונשו כאסיר תודה או כחיה במסיכה.

כואב להיות חיה במסיכה / כמה כאב היא מסתירה / עולות ובאות בעקבותייה חברותייה למסע/ חיית המחשבות, וחיית ההנאות / לחיה שבי יש הרבה מסיכות...זה מדהים מה שהולך לי בראש ממש גן חיות
...כמו שיושבת לי בתוך התודעה איזו "אני קטנה" בתחפושת של שוטרת האומרת מה נכון ומה לא, ובה בעת מבטלת את קיומה של "אני קטנה" אחרת בתחפושת "הילדה הרעה". זה לא רע להיות ה"ילדה הטובה" שהתרגלתי לחיות, אם כי עמוק עמוק בפנים יש בי איזו חיה המשתוקקת לצאת החוצה. כל שנה אני מבטיחה לחיה שבי, שבפורים השנה אשלוף אותה ממצולות הים של נבכי נשמתי, וברגע האחרון נזכרת שאני בעצם ילדה טובה המקשיבה להגיון ליבה, ופותרת עצמי בטענה שזה מגוחך להיות ילדה רעה בת 40 פלוס. אולי השנה כדאי לשקול תחפושת של לוחמת אמיצה...אה
***
התחפושת היומיומית מחייבת אותנו מתוקף המעמד המגדרי שהכנסנו עצמנו לתוכו או שאנו שואפים להשיגו, להסתיר את המהות האמיתית שלנו. של החיה שבנו. כמה אמת חבויה תחת כסותו של הליצן כמה חיה מסתתרת תחת כסותה של הנסיכה? כולנו עסוקים ומתאמצים להיראות ובו בזמן להסתיר; כאבים, פחדים, עצב, קנאה, אהבה - חוששים להיפגע או שיבינו אותנו שלא כהלכה. הבית בו גדלנו, החברה בה צמחנו, המשפחה שבנינו, כל אחד מהם מלביש אותנו כסות המשווה לנו דמות;
גלימת כהן הלבישוני החיים ביום כלולותיי / בחכמת הלב עטפוני הוריי ואחיי /
בקדושת הגוף כיסוני בנותיי / קדושת נשמתי מאלוהיי /
בשמותיי ותולדותיי / כל כסות משווה לי דמות / כל מלבוש נותן לי שם / פתח לעולם שלם
ילדה טובה היא ילדה שלא עושה בעיות. ילדה שמקשיבה למה שאומרים לה על איך נכון להיות.המסיכה הזו שהלבישו עליה ההורים/החיים מגיל צעיר תופסת את מקומה עם השנים כאזור נוחות. לעומת זאת ילדה רעה היא ילדה שלא מקשיבה. ילדה מורדת שעושה בעיות. ילד שגדל להיות חשדן וספקן, חושד בכל העולם, כאילו אין ולו אחד שמבין לליבו. כאילו מרגע שנולד אמר לעצמו מה שיגידו לי אעשה ההיפך, אם כי, אף אחד לא טרח לשאול אותו - כמו גם במקרה של הילד הטוב - מה הוא מרגיש, מה הוא חושב ואיך הוא רואה את עצמו.
מצליחים וכושלים. צועדים ועומדים. גברים ונשים. הורים וילדים. עצמאיים ותלויים. פוחדים ואמיצים. שמחים ועצובים. מטפלים ונתמכים - כמה מסיכות אנחנו עוטים? כמה מהם אנחנו בעצם לובשים כל יום ולא רק בפורים? מי אנחנו מתחת לכל המסיכות היומיומיות? יש מי מאיתנו שיעז להסיר את המסיכות ולו רק ליום אחד בשנה?
בפורים ניתנת לנו ההזדמנות להתנער מכל מה שמקובל ולהפוך ליום אחד למי שאנחנו באמת. להוציא אותנו החוצה. זו הזדמנות נהדרת להפר את הכללים, לצאת מעצמנו, ולהיות האני האמיתי . המסיכות והתחפושות של היום יום מספקות לנו תחושת בטחון והגנה, על כן אנחנו כמעט ולא מסוגלים להשתחרר מהתארים, מההגדרות, שהלבישו עלינו החיים. בבגרותונו, בבשלותנו, אנו למדים להסיר מסיכות ושכבות של איפור שכיסו על שנים ופנים של אמת. ככל שאנחנו מתקרבים ולומדים לסמוך על עצמנו, אז עולה מולנו האמת. האמת הפנימית של ההוויה, של הנשמה. בערוב ימינו אנו מכירים ומוקירים את מי שכל חיינו ברחנו מפניו- אנחנו! ברם, בפורים מתוקף מהות החג הזה ניתנת לנו ההזדמנות לצאת לעולם (אפילו לזה שהכי קרוב אלינו,או לזה הנשקף אלינו מול המראה) חפים מכל הגדרה וכסות, ולהיות ולו לרגע ערומים כביום היוולדנו. להיות מי שאנחנו באמת, אלה שמסתתרים עמוק עמוק בתוכנו. זה חייב להיות מצחיק לעמוד מול רגע האמת, כיוון שבדרך כלל מי שאנחנו מסתירים מהעולם של בחוץ, הוא זה שאנחנו רואים שומעים ומבינים בעולם של הפנים הכי טוב. זה אותו ילד בתוכנו שמסיר את המסיכה וחושף, את רצונותיו/צרכיו האמיתיים והכמוסים ביותר ואינו עוד תולה את קיומו בזה של אחרים. זה לא קל אמנם, אבל יין ישמח לבב אנוש להצהיל פנים משמן (תהילים קד/טו). לשתות ולהשתטות. מאידך נכנס יין יצא סוד - סוד הוא הסתרה. הסתרה שלא יוצאת החוצה, ולו רק פעם בשנה, הופכת מן הסתם לבעיה. היציאה הזו מהפנים אל החוץ כמוה כמו הקדמה לשחרור המוחלט לפני היציאה מן המיצרים (בפסח).
שלחו מנות קטנות של האמת העולה מתוככם בתוך סלסלה עטופה בצלופן, וקיראו את המגילה שכן, היא אחת מסיפורי הניסים המדהימים של העם שלנו בגולה. יש סיכוי שכל אחד ואחת שיעשה כן, ימצא את עצמו בתוכה. בתוכה כלומר במגילה, ובגולה של עצמו. כך או כך אותו שיעז לצאת משבותו בגלותו ימצא גאולה. חג פורים שמח.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה